1. זוהי תביעה על נזקי רכוש לרכב.
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 2.12.2009 חנה רכבו של התובע ברח' טיומקין בחדרה, ליד "גן יהושע", ואחד מעצי הגן קרס לפתע, פגע ברכבו וגרם לו נזק רכוש.
התביעה היא על נזק ישיר של 11,623 ש"ח (לפי חוות דעת שמאי שצורפה), שכר טרחת שמאי של 850 ש"ח, ירידת ערך של 5,454 ש"ח (נתמכת בחוות דעת שמאי), והוצאות כלליות של 700 ש"ח.
2. בתביעה נטען גם לעניין האחריות כי העץ שייך לעיריית חדרה - כלומר לנתבעת, ושזו סירבה להכיר בנזק, והפנתה את התובע לצד השלישי.
3. בכתב ההגנה נטען כי האירוע הנטען מוכחש, ולחילופין העירייה דואגת לגיזום העצים שבבעלותה מראש למניעת תאונות ומפגעים באמצעות קבלן שאמון על אחזקת העצים וגיזום הענפים, הלוא הוא צד ג' לעיל.
לטענת הנתבעת, באם האירוע התרחש ובאם הייתה חובה על העירייה לגזום את העץ, הרי מי שאחראי הוא הקבלן - צד ג', אותו תבעה העירייה בהודעה לצד שלישי.
בנוסף טוענת העיריה כי גובה הנזק לא הוכח והתובע לא עשה להקטנתו.
4. קבלן הגיזום (צד ג' )טוען כי הוא אינו אחראי לנפילת העץ כי עצם העובדה שהוא חתם על חוזה עם העירייה איננה הופכת אותו לאחראי לנפילת העץ. לטענתו הוא אמור לגזום את ענפי העצים בהתאם להנחיות העירייה, ולא הוכח ולא נטען שהוא התרשל בביצוע עבודתו, והעירייה לא הצביעה על שום התרשלות כזו מצידו או על אי קיום חוזה מצידו, ובכלל התביעה היא בגין נפילת עץ ולא קשורה לגיזום ענפים.
צד ג' הצביע על כך שבמקרה דומה בו נתבעה העיריה בגין עץ שקרס ושלחה לו הודעת צד ג' נקבע שעצם נפילת העץ אינה מלמדת על התרשלותו, והוא לא לקח על עצמו חובה מוחלטת לאחזקת כל העצים שבתחום עיריית חדרה, אלא לקיום הוראות העירייה כפי שינתנו לו מעת לעת ושבסופו של דבר נקבע שבהעדר ראיה ספציפית לאי קיום הוראות ההסכם על ידו, מצא בית המשפט שאינו אחראי ודחה את התובענה נגדו. (ת"ק - חדרה - 2210/01/10).
5. בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.
התובע הסביר שאין בידו קבלה על התיקון, שבוצע לפי הוראות השמאי ובאותה עלות, אלא רק חשבונית מס, כי המוסך ניאות לדחות את התשלום עד שהתובע ייגבה את נזקיו מהעיריה.
6. הנזקים להם טוען התובע הם סבירים, לא מצאתי שום אשם תורם או אי הקטנת הנזק מצידו והשאלה היא רק מי יפצה אותו עלנזקיו.
7. חובת העירייה ברורה מאליה, שכן העירייה היא לא רק בעלת העץ שהיה נטוע על המדרכה שלידה חנה רכבו של התובע, אלא יש לה חובה מכוח פקודת העיריות לנקוט באמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו (סעיף 242 לפקודת העיריות - נוסח חדש).
כפי שקבעתי בהליך שהוזכר לעיל (ת"ק 2210/01/10) העירייה אומנם התקשרה בהסכם עם צד ג' לפיו צד ג' יבצע עבודות של גיזום עצים, אבל אותן עבודות מוגדרות בנספח א' לתנאי ההתקשרות כשירותי הקמה ואחזקה של גנים המפורטים בחוזה, לרבות כל העבודות, הפעולות וההתחייבויות שעל הקבלן לבצע, וכל עבודה שתוטל עליו בהתאם לחוזה על ידי המפקח, ובכלל זה שירותי אחזקה של עצי רחוב וגנים ציבוריים, כמפורט בחוזה.
החוזה איננו מטיל על צד ג' אחריות מוחלטת לכל נזק שיגרם, אלא רק אחריות לגבי נזק או אובדן שיגרמו תוך כדי ביצוע העבודה או בקשר עימה בשל מעשה או מחדל של הקבלן (סעיף 6.3 לחוזה - נספח א'
8. עדיין יתכן מצב, כמו זה שבפני, שבו האחריות על העירייה הן בתור בעלים והן בתור רשות מקומית, היא אחריות מוגברת, אך הקבלן-צד ג' אינו אחראי, משום שלא הוכח שהוא התרשל בקיום חובותיו על פי החוזה.
לא הוכח שעל פי החוזה צד ג' אמור היה לגזום את העץ הספציפי הזה מבלי לקבל הוראה מתאימה, לא הוכח שהוראה כזו ניתנה, אבל החשוב מכל - לא הוכח שלו היה צד ג' גוזם את העץ באופן רגיל, העץ לא היה נופל.
9. עד היום לא ברור מדוע העץ נפל, ובנסיבות אלו העירייה עדיין אחראית הן מכוח חובתה המוגברת לפי פקודת העיריות והן מכוח היותה בעלים ביחד עם הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הקובעת כי במצב דברים שבו לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ואירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, החובה לפצות על הנזק היא של הנתבע - כלומר כאן העירייה, בעליו של אותו עץ.
את החובה הזו, לא ניתן לגלגל לפתחו של הקבלן על פי החוזה עמו, אלא על העירייה להוכיח שהוא לא ביצע את חובותיו לפי החוזה, מה שלא הוכח.